רשומות

ג'אקומו קזנובה ואומנות המשיכה

תמונה
 "אני חייב להודות בכך, שאני חייב הכל לחינוך שלי" - ג'אקומו קזנובה למשוך אנשים להיות איתנו, בצידנו, לתת לנו הזדמנויות או עזרה, להיות שותפים ולתת בנו אמון, זו יכולת חיונית. והאומן העל-זמני היה גאקומו קזנובה. העולם שגידל קזנובה הצועדים ברחובותיה המפותלים של ונציה במאה ה-18 , פגשו עיר של תעלות מים, גשרים מפוארים, ומסכות מסתוריות המסתירות פנים וזהויות. האוויר רווי בניחוחות של מסחר, בתככים פוליטיים, ובלחשושי אהבה. העיר הקסומה שהוקמה על ביצות, ששימשה כצומת דרכים בין מזרח למערב, הייתה כור היתוך של הרפתקנים, אמנים, דיפלומטים, וסוחרים מכל העולם. אך ונציה לא עמדה לבדה. היא הייתה חלק מ אירופה של עידן הנאורות , תקופה של שינויים דרמטיים, שבה ידע ואינטלקט החלו להחליף את המעמד המולד ככוח מניע בחברה. קזנובה לא נולד למשפחת אצולה, אבל הוא נולד בזמן ובמקום שהעניקו לו את כל הכלים הדרושים כדי להצליח. בתקופה שבה רשתות חברתיות נבנו סביב בתי קפה, סלונים ספרותיים ואולמות נשפים, הוא למד להשתמש בקסם אישי, בחוכמה ובכישרון ביטוי כדי לנווט בעולם. עבורו, אירופה כולה הייתה כמו במה גדולה, וכל בירה, ממוסקב...

הגליאנים מסנטזים לחיבור קצוות

תמונה
"התבגרות היא ללמוד לאזן בין האידיאלים שלך לבין המציאות" - מארק צוקרברג בעולם של הקצנות שמאיימות לפרק, היגליאנים מתעמקים בהבנה ויוצרים את החיבורים לסינטזה של יצירת עולם חדש. פילוסוף לעולם של הקצנה כשאתם עומדים מול צומת דרכים. לא סתם שתי דרכים, אלא שתי תפיסות עולם מנוגדות בתכלית, אולי אפילו עוינות זו לזו. כמו בשיח הציבורי של ימינו, שבו קולות הולכים ומתרחקים זה מזה, והקצוות רק הולכים ומתחזקים. איך נוכל בכלל להתקדם? האם נבחר צד ונתחפר בו, או שנישאר תקועים בנקודת המפגש המתוחה? גאורג וילהלם פרידריך הגל, לפני כ-200 שנה, הציע כלי שימושי לחיים , שרלוונטי מתמיד בעולם המודרני, שבו השיח מקוטב והקצוות מתנגשים. הכלי הזה נקרא דיאלקטיקה . הדיאלקטיקה היא הבנה שרעיונות, מצבים ואירועים מתפתחים דרך תהליך של בחינת תזה (רעיון קיים), אנטיתזה (רעיון מנוגד) ולבסוף סינתזה (שילוב חדש וטוב יותר). הגל מראה לנו ש סתירה אינה סוף הדרך , אלא עמדת פתיחה ומנוע לצמיחה. הבנה זו יכולה להיות המפתח לא רק להבין את העולם המשתנה סביבנו, אלא גם לחבר בין קצוות מנוגדים וליצור מציאות טובה יותר.  יעניין אותך לקרוא:    ...

ספר: המדינה הדו ערכית - ארנסט פרנקל

תמונה
"החוק הוא חירות. מה שמעבר לחוק הוא עריצות" - ג'ון לוק כשראשי מדינה או ארגון עושים לנו גזלייטינג, נוצרות שתי מציאויות מקבילות. אחת של חיים נורמליים ולצידה עולם דיסטופי שמשמש מצע נוח לרודנות. מסע אל מחוזות הסדר והכאוס איך יכולה חברה, עם מיליוני אזרחים, לפעול בצורה מסודרת ומאורגנת עם כלכלה שברובה חופשית, בעוד שבמקביל מתרחשים מעשי כפייה ואלימות קיצוניים שאין להם שום היגיון או בסיס חוקי? במשך שנים, היסטוריונים ופילוסופים התקשו לפענח את הקוד הזה. הם נתקלו בתופעות שהיוו סתירה לכאורה: משטרים טוטליטריים שהצליחו לקיים כלכלות משגשגות וארגון חברתי מופתי, ובאותה נשימה לבצע פשעים נוראיים נגד האנושות, תוך התעלמות מוחלטת מהחוק. הפער הזה נראה בלתי אפשרי להסבר. כדי להבין את המורכבות הזאת, נצטרך לצאת למסע מחשבתי חזרה בזמן, אל תקופה סוערת שבה עו"ד ומשפטן יהודי-גרמני בשם ארנסט פרנקל חי ופעל. פרנקל ראה את הסתירה הזו מתפתחת מול עיניו. בניסיון להבין אותה, הוא פיתח תיאוריה פורצת דרך שנתנה לנו "משקפיים" חדשות לראות את המציאות, בספרו "המדינה הדו-ערכית: תרומה לתאוריה של רודנות...