"אלו שאינם יודעים לסתת את טענותיהם על קרח, לא צריכים להיכנס לחומו של וויכוח" - פרדריך ניטשה
אם ראיתם פעם דיון בפרלמנט הבריטי או בבית הנבחרים או הסנט האמריקאי, אולי שמתם לב שרמת הדיון היא הרבה פעמים גבוהה ושונה מהותית מדרך הדיון והוויכוח הישראלית, שהיא פחות מאורגנת ויותר מתנצחת, באופן פחות אפקטיבי.
מידי פעם אנשי עסקים ישראלים או מנהלי חברות סטרטאפ שמגיעים לפגישות בחו"ל מעירים על כך שלוקח להם זמן ללמוד להסתדר ולצאת טוב בדיונים מקצועיים ועסקיים שם, כדי לצאת עם תוצאה טובה בשכנוע, בהצגת דברים או במשא ומתן.
בארה"ב, בריטניה וקנדה ומדינות נוספות קיימת מסורת של דורות רבים בלימוד ואף תחרות בהצגת נושאים, טעינה בוויכוחים ושכנוע מתנגדים. לומדים את זה בבתי ספר תיכון ובאוניברסיטאות בקורס הנקרא דיבייט (Debate)
שם לומדים, שכפי שמארגנים הצגת נושא, מצגת או סיפור, כך יש לארגן כל טיעון והבעת עמדה בוויכוח. עם ההתנסות והתרגול, המבניות ועבודת ההכנה שעושים לפני שפותחים את הפה, הופכים להרגל מושרש.
תיוג
המשפט הראשון צריך ליידע את השומעים ולוודא במה מדובר ומה המהות של הטענה.
המטרה היא תקשורת ברורה וקלה להבנה, וקבלת כל המיקוד ותשומת הלב של השומע, שלא עסוק בלנחש או לפתור חידה תוך כדי הקשבה.
הסבר
המשפטים הבאים צריכים להסביר מדוע הטענה נטענת ומהם הנתונים והניתוחים שמוכיחים את נכונותה.
הסבר צריך להיות ממוקד וקצר ככל הניתן, אך ללא החסרת מידע תומך, או יצירת קפיצה לוגית גדולה מידי, שיכולה להטיל ספק במהימנות של ההסבר.
חשוב לא להקריא רשימת סיבות, אלא לטעון באופן סיפורי ומעניין, כדי לשמור על הקשב והמעורבות של המאזינים.
דוגמה
לאחר הסבר טוב, רצוי להביא דוגמה לנכונות הטענה. חשוב שהעובדות יהיו נכונות, וככל הניתן יגיעו מאותו עניין שהוא נושא הדיון. ייתכן ולא תוכלו לשלוף מזיכרון דוגמה מספיק טובה ומפורטט מהתחום, במיוחד אם הטיעון לא הוכן מראש. במקרה כזה, אפשר להשתמש בדוגמה מתחום אחר, אבל חשוב להדגיש ואת הקווים המחברים והדמיון.
קשירה
המשפט האחרון בטיעון צריך לקשור את כל חלקי הטענה, מהתיוג, דרך ההסבר ועד הדוגמה. משפט הקשירה, הוא משפט הסיום של הטענה וכן משפט הסיכום.
שפת גוף וטונליות
מחקרים רבים הראו שלמילים עצמם כוח השפעה של רק 7%, וכל השאר זה שפת גוף וטונציה.
לא חייבים לעשות הצגה ותמיד רצוי להישאר ולהיראות אוטנטיים. הדבר החשוב הוא שימוש בשפת גוף שמראה ביטחון ושימוש בשפת גוף ואינטונציה שתואמות את הדברים הנאמרים, כך שאנשים יקבלו מסר מהודק, ממוקד וחזק.
תארו לעצמכם מישהו מספר סיפור משמח ומרגש, עם ידיים בכיסים ופנים נפולות. זה פשוט לא יעבור נכון לקהל.
זה נושא ששווה להעמיק בו ולתרגל הרבה.