ספר: הנסיך הקטן - אנטואן דה סנט אכזופרי
"המשמעות של הדברים אינה טמונה בדברים עצמם, אלא ביחס שלנו אליהם" - אנטואן דה סנט-אכזופרי
הנסיך הקטן, ספר ילדים, שהשפיע ומשפיע על מבוגרים. סיפור פשוט ומקסים, שמושתת על רעיונות פילוסופיים עמוקים, וממלא בתובנות לחיים האמיתיים בקריירה, בחינוך ובניהול עסקים.
יצירת מופת
"הנסיך הקטן", יצירתו המופתית של אנטואן דה סנט-אכזופרי, היא יותר מסתם ספר ילדים. זו אבן דרך בספרות העולמית שחוצה גבולות גיל, תרבות ושפה. מאז פרסומו ב-1943, הספר הפך לאחד הספרים המתורגמים והנמכרים ביותר בהיסטוריה, וזכה למעמד של אייקון תרבותי בולט. חשיבותו נובעת מיכולתו הייחודית לגעת בנימי הנפש האנושית, להעלות שאלות עמוקות על משמעות החיים, ולהציג תובנות פילוסופיות מורכבות בצורה פשוטה ונגישה לכל.
מה שהפך את "הנסיך הקטן" לכה בולט ועל-זמני הוא השילוב המושלם בין פשטות לעומק, בין דמיון למציאות, ובין תמימות לחכמה. הספר מצליח לדבר אל הילד שבתוכנו ובו-זמנית להעביר מסרים עמוקים למבוגרים. האיורים המקוריים של סנט-אכזופרי, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהיצירה, מוסיפים רובד נוסף של קסם ויופי. יתרה מזאת, הספר מציע תובנות אוניברסליות על אהבה, חברות, אחריות וערך החיים, שנשארות רלוונטיות בכל תקופה ובכל חברה. כל אלה יחד יצרו יצירה שממשיכה להדהד בלבבות קוראים ברחבי העולם, ומבטיחה את מעמדה כקלאסיקה נצחית בספרות העולמית.
כיום כבר פגו זכויות היוצרים ליצירת הנסיך הקטן, כך שנביא הטקסט במלואו, להנאתכם, בסוף הפרק.
פרק שיעניין אותך:
העלילה ב"הנסיך הקטן"
פתיחה: הסיפור מתחיל כשהמספר, טייס, נוחת נחיתת אונס במדבר סהרה.
פגישה עם הנסיך הקטן: למחרת, הטייס פוגש ילד מסתורי - הנסיך הקטן - שמבקש ממנו לצייר כבשה.
סיפור מסעו של הנסיך: הנסיך הקטן מתחיל לספר על כוכב הלכת הקטן שלו ועל מסעותיו.
הכוכב של הנסיך: הנסיך מתאר את חייו בכוכבו הקטן, כולל הטיפול בשושנה שלו.
המסע בין הכוכבים: הנסיך מספר על ביקוריו בכוכבים שונים, שם הוא פוגש דמויות מבוגרות שונות (כמו המלך, איש העסקים, השיכור וכו').
הגעה לכדור הארץ: הנסיך מגיע לכדור הארץ ופוגש דמויות שונות, כולל שועל שמלמד אותו על משמעות החברות.
במדבר: הנסיך והטייס מחפשים מים במדבר ומגלים באר.
פרידה: הנסיך מחליט לחזור לכוכבו ונפרד מהטייס.
סיום: הטייס מצליח לתקן את מטוסו וחוזר הביתה, מהרהר במשמעות פגישתו עם הנסיך הקטן.
פרק שיעניין אותך:
רקע פילוסופי
"הנסיך הקטן" מכיל רעיונות המתכתבים עם מספר תורות פילוסופיות. הנה כמה מהבולטות ביניהן:
אקזיסטנציאליזם:
- ביטוי: הדגש על בחירה אישית, משמעות החיים, ואחריות אינדיבידואלית.
- דוגמה: הנסיך בוחר לעזוב את כוכבו ולחקור את היקום, מחפש משמעות בדרכו.
הומניזם:
- ביטוי: הדגשת ערך האדם, חשיבות היחסים הבינאישיים וההתפתחות האישית.
- דוגמה: הקשר העמוק שנוצר בין הנסיך לטייס והלקחים שהם לומדים זה מזה.
סטואיזם:
- ביטוי: קבלת המציאות כפי שהיא, התמודדות עם קשיים באומץ.
- דוגמה: הנסיך מקבל את מוגבלויות חייו על הכוכב הקטן ומתמודד עם אתגרים בדרכו.
פנומנולוגיה:
- ביטוי: התמקדות בחוויה הסובייקטיבית ובתפיסת המציאות.
- דוגמה: הדרך שבה כל דמות בספר תופסת את העולם בצורה שונה.
אפלטוניזם:
- ביטוי: הרעיון של אידיאות ומציאות נסתרת מעבר למה שנראה לעין.
- דוגמה: המשפט המפורסם "העיקר סמוי מן העין" מתכתב עם רעיון זה.
דאואיזם:
- ביטוי: הרמוניה עם הטבע, פשטות, וזרימה עם החיים.
- דוגמה: היחס של הנסיך לכוכב שלו והדרך שבה הוא מטפל בו.
אפיקוריאניזם:
- ביטוי: חיפוש אחר אושר פשוט והנאה מהדברים הקטנים בחיים.
- דוגמה: ההתמקדות בדברים הפשוטים כמו שקיעת השמש והכוכבים.
פרגמטיזם:
- ביטוי: חשיבות הניסיון המעשי והלמידה מהתנסויות.
- דוגמה: הלקחים שהנסיך לומד במסעותיו בין הכוכבים.
פנתאיזם:
- ביטוי: תפיסת היקום כשלם אחד, עם קשר עמוק בין כל חלקיו.
- דוגמה: הקשר שהנסיך מרגיש עם כל הכוכבים והיצורים שהוא פוגש.
פילוסופיה של החינוך (בסגנון של רוסו)
- ביטוי: הדגשת החשיבות של למידה מניסיון ושמירה על תמימות ילדותית.
- דוגמה: הביקורת על "עולם המבוגרים" והערכת נקודת המבט התמימה של הילד.
פרק שיעניין אותך:
הרעיונות בנסיך הקטן
הנה עשר מתוך משפע הרעיונות מעורריי המחשבה שמופיעים בספר.
- מהות האהבה והקשר האישי: הספר מדגיש את חשיבות הקשרים האישיים והאהבה. דרך מערכת היחסים של הנסיך עם השושנה והשועל, הוא מלמד שאהבה אמיתית כרוכה באחריות ובטיפוח מתמשך.
- ערך הילדות והתמימות: הנסיך מייצג את הראייה התמימה והטהורה של ילד, המנוגדת לעולם המבוגרים המורכב. זה מעלה שאלות על ערך התמימות מול ה"חכמה" המעשית.
- ביקורת על החברה המודרנית: דרך הדמויות בכוכבים השונים (המלך, איש העסקים וכו'), סנט-אכזופרי מבקר את הערכים החומרניים והשטחיים של החברה המודרנית.
- משמעות החיים והאושר: הספר מציע שמשמעות אמיתית נמצאת ביחסים, באחריות ובדברים הפשוטים, ולא בכוח או ברכוש.
- חשיבות הדמיון והיצירתיות: הספר מדגיש את כוחו של הדמיון ואת חשיבותה של ראייה מעבר למציאות הגלויה לעין.
- יחסיות הערכים: הרעיון שדברים יכולים להיות בעלי ערך שונה עבור אנשים שונים, כפי שמודגם בערך הייחודי של השושנה עבור הנסיך.
- אחריות כלפי הסביבה: הנסיך מטפל בכוכב שלו, מה שמרמז על הצורך בהכרה באחריותנו כלפי הסביבה והעולם.
- חשיבות ההקשבה והתקשורת האמיתית: הספר מדגיש את חשיבות ההקשבה האמיתית והתקשורת העמוקה בין בני אדם.
- מוות וזמניות: הספר עוסק בעדינות בנושאי המוות והזמניות של החיים, דרך סיפור חזרתו של הנסיך לכוכבו.
- ביקורת על "עולם המבוגרים": הספר מציג ביקורת עדינה על האופן שבו מבוגרים רואים את העולם, לעתים קרובות באופן צר ומוגבל.
פרק שיעניין אותך:
"הנסיך הקטן" לקידום התפתחות אישית
טיפוח יחסים משמעותיים:
- הקדישו זמן ותשומת לב לאנשים החשובים לכם.
- פתחו תקשורת פתוחה וכנה עם אחרים.
- זכרו את המשפט "אתה אחראי לשושנה שלך" - קחו אחריות על מערכות היחסים שלכם.
פיתוח ראייה חדשה:
- נסו לראות דברים מנקודות מבט שונות.
- אתגרו את ההנחות הקיימות שלכם.
- התרגלו לשאול "למה?" כמו ילד סקרן.
הערכת הפשטות:
- התמקדו בדברים הפשוטים שמביאים לכם אושר.
- הפחיתו את החשיבות של חפצים חומריים.
- מצאו יופי ומשמעות בחוויות יומיומיות.
פיתוח אחריות סביבתית:
- קחו אחריות על הסביבה הקרובה שלכם.
- פעלו למען שמירה על הסביבה ברמה המקומית והגלובלית.
שיפור מיומנויות הקשבה:
- תרגלו הקשבה פעילה ואמפתית.
- הקדישו תשומת לב מלאה לאחרים כשהם מדברים.
- נסו להבין את הרגשות והמניעים מאחורי המילים.
טיפוח יצירתיות ודמיון:
- הקדישו זמן לפעילויות יצירתיות.
- אל תפחדו לחלום ולדמיין.
- נסו לפתור בעיות בדרכים יצירתיות.
התמודדות עם שינויים ואובדן:
- קבלו שינוי כחלק טבעי מהחיים.
- פתחו גמישות מחשבתית ורגשית.
- זכרו שכל סוף הוא גם התחלה חדשה.
חיפוש משמעות:
- הגדירו את הערכים החשובים לכם.
- חפשו משמעות בפעולות היומיומיות שלכם.
- שאלו את עצמכם מה באמת חשוב לכם בחיים.
פיתוח סבלנות:
- זכרו את הלקח של השועל על "אילוף" - בניית קשרים לוקחת זמן.
- תרגלו סבלנות בחיי היומיום ובמערכות יחסים.
שמירה על פתיחות מחשבתית:
- אל תשפטו אחרים מהר מדי.
- היו פתוחים לרעיונות חדשים ושונים.
- נסו להבין נקודות מבט שונות משלכם.
מציאת איזון:
- חפשו איזון בין אחריות לחופש, בין רצינות לשמחת חיים.
- זכרו את חשיבות המשחק והקלילות בחיים.
פרק שיעניין אותך:
"הנסיך הקטן" להדרכה, החינוך וההשכלה
טיפוח סקרנות טבעית:
- עודדו שאילת שאלות ומתן מקום לתהיות.
- צרו סביבת למידה שמעודדת חקירה עצמאית.
- הציגו נושאים בדרך שמעוררת פליאה והתלהבות.
הערכת נקודות מבט ייחודיות:
- עודדו תלמידים להביע את דעותיהם הייחודיות.
- הדגישו שאין תשובה אחת נכונה לכל שאלה.
- למדו להעריך את הייחודיות של כל לומד.
פיתוח יכולת הקשבה:
- תרגלו הקשבה פעילה עם התלמידים.
- צרו מרחב בטוח לשיתוף רגשות ומחשבות.
- עודדו דיונים פתוחים ומכבדים.
דגש על למידה חווייתית:
- שלבו פעילויות מעשיות ומשחקיות בתהליך הלמידה.
- עודדו למידה דרך התנסות וחקירה.
- השתמשו בסיפורים ומטאפורות להמחשת רעיונות מורכבים.
טיפוח יצירתיות ודמיון:
- עודדו פתרונות יצירתיים לבעיות.
- שלבו אמנות ויצירה בתהליכי למידה.
- תנו מקום לחשיבה "מחוץ לקופסה".
הדגשת ערך האחריות:
- תנו לתלמידים תפקידים ומשימות שמפתחים אחריות.
- עודדו אחריות לסביבה ולקהילה.
- דונו בהשלכות של מעשים והחלטות.
פיתוח אמפתיה:
- עודדו תלמידים להבין נקודות מבט שונות.
- שלבו פעילויות שמפתחות מודעות רגשית.
- השתמשו בסיפורים ומשחקי תפקידים לפיתוח אמפתיה.
הדגשת חשיבות היחסים הבינאישיים:
- עודדו עבודת צוות ושיתוף פעולה.
- טפחו אווירה של כבוד הדדי ותמיכה בכיתה.
- דונו בחשיבות של חברות ויחסים בריאים.
שימוש במטאפורות ומשלים:
- השתמשו בסיפורים ומשלים להסברת רעיונות מורכבים.
- עודדו תלמידים ליצור מטאפורות משלהם להבנת נושאים.
טיפוח ראייה הוליסטית:
- הראו כיצד נושאים שונים מתחברים זה לזה.
- עודדו חשיבה מערכתית ורחבה.
- דונו בהשפעות הדדיות בין תחומים שונים.
פיתוח סבלנות ועקביות:
- הדגישו את חשיבות התהליך ולא רק התוצאה.
- עודדו התמדה ולמידה מטעויות.
- הראו כיצד למידה והתפתחות הן תהליכים מתמשכים.
שמירה על פשטות:
- נסו להסביר מושגים מורכבים בצורה פשוטה וברורה.
- עודדו תלמידים למצוא את ה"מהות" בכל נושא.
- הימנעו מסיבוך מיותר של רעיונות.
עידוד חשיבה ביקורתית:
- עודדו תלמידים לשאול שאלות ולאתגר הנחות.
- פתחו דיונים על משמעויות עמוקות יותר של הנלמד.
- עודדו חשיבה עצמאית ויכולת ניתוח.
פרק שיעניין אותך:
"הנסיך הקטן" לניהול עסקים ומנהיגות
טיפוח יחסים משמעותיים:
- השקיעו בבניית קשרים אישיים עם עובדים ולקוחות.
- פתחו תקשורת פתוחה וכנה בארגון.
- זכרו שכל עובד הוא "שושנה" ייחודית הדורשת טיפוח.
ראייה רעננה ויצירתית:
- עודדו חשיבה "מחוץ לקופסה" בפתרון בעיות.
- הערכו מחדש נהלים ושיטות עבודה מקובעות.
- אפשרו לעובדים להציע רעיונות חדשניים.
הדגשת ערכים ומטרה:
- הגדירו ותקשרו את הערכים והמטרה של הארגון.
- עודדו עובדים למצוא משמעות בעבודתם.
- שלבו אחריות חברתית וסביבתית בפעילות העסקית.
פיתוח הקשבה אקטיבית:
- הקשיבו באמת לעובדים, לקוחות ושותפים.
- צרו פלטפורמות לשיתוף רעיונות ומשוב.
- פתחו רגישות לצרכים לא מבוטאים של הסובבים אתכם.
טיפוח יצירתיות וחדשנות:
- עודדו ניסויים ולקיחת סיכונים מחושבים.
- צרו סביבת עבודה שמעודדת יצירתיות.
- הערכו רעיונות חדשים, גם אם הם נראים לא מעשיים בתחילה.
מיקוד באיכות ולא בכמות:
- העריכו את איכות העבודה ולא רק את הכמות.
- זכרו ש"העיקר סמוי מן העין" - חפשו ערך מעבר למספרים.
גמישות וסתגלנות:
- היו פתוחים לשינויים ולהתאמות.
- עודדו גמישות מחשבתית בארגון.
- למדו להסתגל במהירות לנסיבות משתנות.
טיפוח אמפתיה ואינטליגנציה רגשית:
- פתחו הבנה עמוקה יותר לצרכי העובדים והלקוחות.
- עודדו אווירה של אכפתיות ותמיכה הדדית.
- שלבו שיקולים רגשיים בקבלת החלטות.
שמירה על פשטות:
- פשטו תהליכים וביורוקרטיה מיותרת.
- התמקדו במה שבאמת חשוב לעסק ולעובדים.
- תקשרו מסרים באופן ברור ופשוט.
אחריות וקיימות:
- קחו אחריות על ההשפעות הרחבות של העסק.
- שלבו שיקולי קיימות בפעילות העסקית.
- עודדו תרבות של אחריות אישית בארגון.
טיפוח סבלנות ועקביות:
- הבינו שבניית יחסים וצמיחה לוקחים זמן.
- היו סבלניים בתהליכי שינוי ופיתוח.
- שמרו על עקביות בערכים ובמסרים.
מנהיגות מתוך דוגמה אישית:
- הדגימו את הערכים והגישה שאתם מצפים מאחרים.
- היו נגישים ופתוחים לשיח עם כל רמות הארגון.
- הראו פגיעות ואנושיות במנהיגות שלכם.
טיפוח למידה מתמדת:
- עודדו סקרנות ולמידה מתמדת בארגון.
- צרו הזדמנויות לפיתוח אישי ומקצועי.
- למדו מטעויות ומנסיונות.
איזון בין עבודה לחיים:
- הכירו בחשיבות של איזון בריא בין עבודה לחיים אישיים.
- עודדו תרבות שמוקירה זמן פנאי ורווחה אישית.
להורדה חינם, חוברת עבודה: לגלות את הייעוד שלך IKIGAI
הנסיך הקטן
פֶּרֶק רִאשׁוֹן: פַּעַם כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שֵׁשׁ...
כשהייתי בן שש ראיתי פעם תמונה נהדרת בספר אשר שמו "סיפורים אמיתיים", אודות החיים ביערות בראשית. נראה בה נחש בואה בעת שהוא הוא בולע חיה. הנה העתק של התמונה:
בספר נאמר: "נחשי בואה בולעים את טרפם כשהוא שלם, בלי ללעוס אותו קודם לכן. לאחר זאת אין ביכולתם לזוז, והם ישֵנים במשך שישה חודשים תמימים, אשר נחוצים להם כדי לעכל את הטרף."
בימים ההם הרהרתי רבות אודות הרפתקאות בג'ונגל, ולאחר מספר נסיונות בעפרונות צבעוניים, הצלחתי לצייר את הציור הראשון שלי - ציור מספר אחד. הוא נראה כך:
הראיתי את יצירת המופת שלי למבוגרים, ושאלתי אותם אם התמונה מפחידה אותם. הם ענו: "מדוע שתמונה של כובע תפחיד אותנו?" אבל לא היה זה ציור של כובע, אלא ציור של נחש בואה בעת שהוא מעכל פיל. לכן ציירתי תמונה נוספת בה נראה תוכו של נחש הבואה, כדי שהמבוגרים יוכלו להבינה. תמיד יש להסביר להם דברים. ציור מספר שתיים שלי נראה כך:
הפעם המבוגרים יעצו לי להניח לציור נחשי בואה, מבחוץ או מבפנים, ותחת זאת להקדיש את מאמצי ללימוד גיאוגרפיה, היסטוריה, חשבון ודקדוק. זו הסיבה לכך שבגיל שש ויתרתי על מה שהיה עשוי להיות קריירה מפוארת של צייר. כשלונותיהם של ציור מס' אחד וציור מס' שתיים ריפו את ידי. מבוגרים לעולם אינם מבינים בעצמם, ומייגע הדבר עבור ילדים לשוב ולהסביר להם דברים.
אם כך, בחרתי במקצוע אחר ולמדתי להטיס אווירונים. טסתי מעט על פני כל העולם, ואמנם הגיאוגרפיה עזרה לי רבות. במבט חטוף יכולתי להבדיל בין סין לבין אריזונה. אם מישהו הולך לאיבוד בלילה, ידע כזה הוא רב ערך עבורו.
במהלך שנותי היו לי מפגשים רבים, עם הרבה אנשים רציניים. חייתי זמן רב בקרב המבוגרים. הכרתי אותם באופן אישי, מקרוב, והכרות זו לא שיפרה את דעתי עליהם.
בכל פעם שפגשתי אדם אשר נראה לי שמחשבתו צלולה, ערכתי את הניסוי של ציור מס' אחד, שנשאתי עימדי תמיד. כך ביקשתי לבדוק אם זהו אכן אדם בעל הבנה. אבל תמיד היו עונים לי: "זה כובע", ומאז לא שבתי לדבר עם אדם זה על נחשי בואה, או יערות בראשית, או כוכבים. שוחחתי אתו על דברים הקרובים לליבו, אודות משחק ברידג', גולף, פוליטיקה, ועניבות, והמבוגרים היו שבעי רצון מאד על כי פגשו אדם פיקח כמותי.
פרק שיעניין אותך:
פֶּרֶק שֵׁנִי: תְּאוּנַת מָטוֹס וּפְגִישָׁה מוּזָרָה בְּלֵב הַמִּדְבָּר
כך חייתי בבדידות, בלי שתהיה לי נפש אחת לשוחח עמה מלב אל לב, עד שלפני שש שנים קרתה לי תאונה במדבר סהרה. משהו נשבר במנוע המטוס שלי, ומאחר שלא היו עמי על המטוס לא מכונאי, ולא נוסעים, התכוננתי לתקן את התקלה המסובכת בעצמי. היתה זו שאלה של חיים ומוות עבורי: המים שברשותי היו מספיקים לשמונה ימים בלבד.
בלילה הראשון ישנתי על החול, מרוחק אלפי מילין מכל יישוב של בני אדם. הייתי בודד יותר ממלח שספינתו נטרפה והוא שט על גבי רפסודה בלב האוקיאנוס, לכן תוכלו לשוות בדמיונכם את תמהוני, כאשר עם עלות היום העיר אותי קול קטן ומשונה, ואמר:
"בבקשה, צייר לי כבשה!"
"הא?"
"צייר לי כבשה!"
קפצתי על רגלי כאילו ברק היכה אותי. מצמצתי בחוזקה בעיני, אימצתי את מבטי, וראיתי איש קטן, מוזר למראה, עומד מולי ובוחן אותי ברצינות גדולה.
הנה לפניכם הדיוקן הטוב ביותר שלו אשר הצלחתי מאוחר יותר לצייר. הציור שלי לאין ערוך פחות שובה־לב מן המקור, אך זו איננה אשמתי. המבוגרים ריפו את ידַי מלעסוק בציור כשהייתי בן שש, ומעולם לא למדתי לצייר דבר, פרט לנחשי בואה מבחוץ ומבפנים.
הבטתי בהופעה הפתאומית הזאת, כשעיני כמעט יוצאות מחוריהן בהשתאות. זיכרו, מטוסי התרסק במדבר, אלפי מילין מכל מקום מיושב, ובכל זאת, לא נראָה שהאיש הקטן הזה תועה בחולות. גם לא נראה שהוא רעב, או צמא, או מפוחד. לא היה בו דבר שיעיד עליו שהלך לאיבוד באמצע המדבר, הרחק מיישוב בני־אדם.
כשלבסוף אזרתי בי די כוח לדבר, אמרתי לו:
"אבל... מה אתה עושה פה?"
בתשובה הוא חזר על דבריו לאט, כאילו הנושא הוא בעל חשיבות עליונה:
"בבקשה, צייר לי כבשה..."
כאשר ההפתעה היא כה מוחלטת, אנחנו נוטים לציית. מופרך ככל שזה נראָה לי, אלפי פרסה מיישוב אנושי, הוצאתי מכיסי פיסת נייר ועט־נובע. אבל אז נזכרתי שלימודַי התרכזו בגיאוגרפיה, היסטוריה, חשבון ודקדוק, ואמרתי לבחור הקטן (קצת בטרוּניה) שאינני יודע לצייר.
הוא ענה:
"לא חשוב. צייר לי כבשה..."
בְּרם אנוכי מעולם לא ציירתי כבשה, לכן ציירתי עבורו אחד משני הציורים אשר ידעתי לצייר. היה זה הציור של נחש בריח מבחוץ, ונדהמתי לשמוע את הברנש הקטן אומר:
"לא, לא! אינני רוצה פיל בתוך נחש בריח. נחש בריח הוא יצור מסוכן מאד, ופיל הוא מגושם. במקום בו אני גר הכל קטן מאד. נחוצה לי כבשה. צייר לי כבשה."
אזי, ציירתי ציור.
הוא התבונן בו בקפידה, ואמר:
"לא. כבשה זו חולה. צייר לי אחרת."
ציירתי תמונה נוספת.
חברי הקטן חייך ואמר לי בסלחנות:
"אתה רואה בעצמך", הוא אמר, "זו איננה כבשה כלל. זה כבש. יש לו קרניים."
ציירתי ציור נוסף, וגם הוא נדחה, כמו האחרים.
"זו זקנה מדי. אני רוצה כבשה שתחיה שנים רבות".
לאחר זאת פגה סבלנותי, והיה עלי לשוב בדחיפות לפירוק המנוע. שרבטתי את הציור הזה, והסברתי לו: "זו תיבה. הכבשה אשר ביקשת נמצאת בתוכה."
להפתעתי אורו פניו של שופטי הצעיר:
"זה בדיוק מה שרציתי! אתה חושב שהכבשה הזאת תזדקק להרבה עשב?"
"למה?"
"כי במקום בו אני גר הכל מאד קטן..."
"לבטח יהיה שם די עשב בשבילה", אמרתי, "נתתי לך כבשה מאד קטנה."
הוא רכן על הציור: "לא כל כך קטנה... תראה, היא הלכה לישון..."
וכך התוודעתי אל הנסיך הקטן.
פרק שיעניין אותך:
פֶרֶק שְׁלִישִׁי: מֵאַיִן בָּא הַנָּסִיךְ הַקָּטָן?
זמן רב נדרש לי כדי להבין מאין הגיע. הנסיך הקטן, אשר הציג בפני שאלות כה רבות, כאילו לעולם לא שמע את אשר שאילתיו אני. הפרטים התחוורו לי רק ממלים בודדות שנאמרו מפעם לפעם. כך למשל, בפעם הראשונה שראה את המטוס שלי (לא אצייר את המטוס, זהו ציור מסובך מדי עבורי), הוא שאל אותי:
"מה החפץ הזה?"
"זה לא חפץ. זה טס. זה מטוס. המטוס שלי", אמרתי, והסברתי לו שאני יכול לטוס.
ואז קרא: "מה! נפלת מהשמיים?"
"כן," השבתי בענווה.
"או, זה מצחיק!"
והנסיך הקטן פרץ בצחוק נחמד, שהכעיס אותי מאד. אני מצפה שרוע גורלי יילקח ברצינות. והוא הוסיף:
"אם כך גם אתה באת מן השמים! איזו היא הפלנטה שלך?"
כך התבהרה לי פיסה קטנה מן המסתורין של הוויָתו.
מיהרתי לשאול אותו: "אתה בא מפלנטה אחרת?"
אבל הוא לא השיב. הוא הניד בראשו לאט, בלי להתיק מבטו מן המטוס: "לבטח לא באת ממקום מאד מרוחק..."
לאחר זאת נעטף הרהורים שנמשכו זמן רב.
הוא נטל את הכבשה שלי מכיסו והשקיע עצמו בבחינה של הנכס שלו.
נקל לשער את הסקרנות שהתעוררה בי בגלל גילוי זה אודות "פלנטה אחרת". ניסיתי לחשוף פרטים נוספים .
"אישי הקטן, מנין אתה בא? מהו אותו 'מקום בו אני גר' שעליו אתה מדבר? היכן בכוונתך לשמור את הכבשה?"
אחרי שקט מהורהר, הוא ענה:
"מה שטוב בקופסה שנתת לי הוא, שבלילות היא יכולה לשמש בית לכבשה."
"כך הדבר. ואם תהיה טוב, אתן לך גם חֶבל, כדי שתוכל לקשור את הכבשה במשך היום. ואף עמוד, שתוכל לקשור אותה אליו."
הנסיך הקטן נחרד מן ההצעה:
"לקשור אותה! איזה רעיון משונה!"
"אבל אם לא תקשור אותה", אמרתי, "היא תתעה להיכן שהוא ותלך לאיבוד."
חברי פרץ שוב בצחוק מתגלגל.
"אבל לאן אתה חושב שהיא תלך?"
"לכל מקום. ישר קדימה."
אז ענה הנסיך הקטן בכובד ראש:
"זה לא חשוב. במקום בו אני גר, הכל מאד קטן!"
וקצת בעצב, הוסיף:
"ישר קדימה אי אפשר להגיע מאד רחוק..."
פרק שיעניין אותך:
פֶּרֶק רְבִיעִי: הַמְבֻגָּרִים מִתְעַלְּמִים מִדְּבָרִים חֲשׁוּבִים
כך גיליתי עובדה שניה רבת חשיבות: הפלנטה ממנה הגיע הנסיך הקטן, ממדיה אינם גדולים משל בית!
זה לא הפתיע אותי. ידוֹע ידעתי שבנוסף לכוכבי הלכת הגדולים כגון ארץ, צדק, מאדים, וּוֶנוס, אשר ניתנו להן שמות, יש מאות פלנטות, אחדות מהן כה קטנות שקשה לראותן בטלסקופ.
כאשר אסטרונום מגלה פלנטה אחת מאלה, הוא אינו מעניק לה שם, אלא מספר. הוא עשוי לקרוא לה למשל "אסטרואיד 3251".
יש לי נימוקים כִּבדי־משקל להאמין שהפלנטה ממנה הגיע הנסיך הקטן היא אסטרואיד שכינויו B-612
אסטרואיד זה נצפָּה רק פעם אחת דרך הטלסקופ. היה זה בשנת 1909, על ידי תוֹכֶן תורכי.
לאחר שגילה את תגליתו, הציג אותה האסטרונום התורכי בפני הקונגרס האסטרונומי הבינלאומי, בתצוגה מרשימה, אבל איש לא האזין לדבריו, משום שהיה לבוש בתלבושת תורכית. כאלה הם המבוגרים.
למזלו של אסטרואיד B-612, חוקק השליט התורכי חוק המחייב את נתיניו, ייהרג ובל יעבור, ללבוש בגדים אירופאים.
ב-1920 שב התוכן התורכי והציג את תגליתו. זאת הפעם היה לבוש בסגנון אלגנטי, והכל קיבלו את חוות דעתו.
סיפרתי לכם פרטים אלה אודות אסטרואיד B-612, ואף ציינתי את מספרו, בגלל המבוגרים. מבוגרים אוהבים סְפרות.
כאשר אתה מספר להם שיש לך חבר חדש, לעולם לא ישאלו אותך אודות דברים שבמהוּת. הם לא ישאלו: "מה צליל קולו? איזה משחקים אהובים עליו ביותר? האם הוא אוסף פרפרים?"
תחת זאת, ישאלו: "בן כמה הוא? כמה אחים לו? מה משקלו? כמה כסף משׂתכר אביו?" רק כך הם חשים שהם מכירים אותו.
אם תאמרו למבוגרים:
"ראיתי בית יפה בנוי מלבנים חכליליות, ולו פרחי גרניום בחלונות, ויונים על הגג", לא יוכלו לשָווֹת בעיניהם את הבית כלל. יש לומר להם: "ראיתי בית שמחירו מאה מיליון פרנק", ואז יתפעלו: "או, איזה יופי!"
כך, אם תאמרו להם: "ההוכחה שהנסיך הקטן ה י ה היא, שהוא היה שובה־לב, שצחק, ושרצה כּבשָׂה. אם מישהו רוצה כבשה, זו הוכחה לכך שהוא קיים", הם ימשכו בכתפיהם, וינהגו בכם כבילדים קטנים. אבל אם תאמרו: "הפלנטה אשר ממנה בא היא אסטרואיד B-612", אזי ישתכנעו, ויניחו לכם משאלותיהם. כאלה הם. זו אינה אשמתם, ועל הילדים לנהוג בהם באורך־רוח.
אבל אנו, אנו שמבינים את החיים, אין אנו מייחסים חשיבות למספרים. הייתי חפץ להתחיל את סיפורִי באופן שמתחילים לספר אגדה. הייתי רוצה לכתוב: "היֹה היָה פעם נסיך קטן, שחי על פלנטה, שהיתה רק קצת גדולה ממנו עצמו, והיה לו צורך בכבשה.." עבור אלה שמבינים את החיים זה היה מעניק נופך של אמינות לסיפור.
כי אינני רוצה שמישהו יקרא את ספרי כלאחר־יד. הזכרונות האלה העציבו אותי מאד בעת שכתבתי אותם. שש שנים חלפו מאז הלך ממני ידידי עם כבשתו. אני מנסה לתאר אותו כאן, כדי שלא אשכחנו. עצוב לשכוח חבר. לא לכל אחד יש חבר, ואם אשכח אותו, אני עלול להיות ככל המבוגרים אשר אינם מתעניינים אלה במספרים.
לצורך זה, קניתי שוב קופסה של צבעים ועפרונות. קשה לחזור ולצייר בגילי, לאחר שמאז גיל שש, לא ציירתי אלא תמונות של נחש בואה מבחוץ, ונחש בואה מבפנים. אשתדל ככל שאוכל שהדיוקנאות יהיו קרובים למציאות, אבל אין בי בטחון שמלאכתי תִצלח. ציור אחד עולה יפה, ומשנהו אין בו שום דמיון לנושא המצוייר. אני גם שוגה רבות באשר לגובהו של הנסיך הקטן: בכמה מקומות הוא גבוה מדי, ובמקומות אחרים נמוך מדי. ויש לי ספקות לגבי הצבעים של תלבושתו.
כלומר, אני מגשש בדרכי ככל יכולתי, לפעמים טוב, לפעמים רע. ודאי גם אשגה בפרטים מסוימים בעלי חשיבות, אבל אין זו אשמתי - ידידי מעולם לא הסביר לי דבר. אולי חשב שאני כמוהו, אבל לרוע המזל אינני יכול לראות כבשים מבעד לדפנות קופסה. אולי דמיתי קצת למבוגרים. הייתי אנוס לגדול.
פרק שיעניין אותך:
פֶּרֶק חֲמִישִׁי: יְלָדִים, הִזָּהֲרוּ מֵעֲצֵי בַּאוֹבַּבּ!
בכל יום למדתי פרט נוסף על הפלנטה של הנסיך הקטן, על לכתו ממנה, על המסע שלו. המידע הזה הגיע באיטיות, כאשר נשר במקרה מבין הגיגיו. כך שמעתי ביום השלישי אודות הקטסטרופה של עצי הבָּאוֹבָּב.
גם הפעם עלי להודות על כך לכבשה, משום שהנסיך הקטן שאל אותי לפתע, כאילו ספק חמור חִלחֵל בו פתאום:
"האם נכון שכבשים אוכלות שיחים קטנים?"
"כן, זה נכון."
"אה! אני שמח!"
לא הבנתי מה חשיבות בכך שכבשים יאכלו שיחים קטנים, אבל הנסיך הקטן הוסיף: "אם כך, הם יאכלו עצי באובב"?
ציינתי בפני הנסיך הקטן שעצי באובב אינם שיחים קטנים, אלא ההפך מזה: אלה עצים גדולים כמו כנסיות, אשר גם אם ייקח איתו עדר של פילים, העדר כולו לא יאכל עד תום אפילו עץ באובב אחד.
הרעיון של עדר פילים הצחיק את הנסיך הקטן. "יהיה עלינו לערום אותם איש על רעהו", הוא אמר.
ואז העיר הערה נבונה: "לפני שהם נעשים כל כך גדולים, עצי הבאובב מתחילים את דרכם כשהם קטנים".
"זו אמת לאמיתה", אמרתי. "אבל למה נחוץ לך שהכבשה תאכל עצי באובב קטנים?"
הוא ענה: "או באמת!", כאילו שוחחנו על דבר שהוא מובן מאליו. ואילו אני נדרשתי למאמץ מחשבתי גדול כדי לפתור חידה זו ללא עזרתו.
למדתי שבפלנטה של הנסיך הקטן, כמו בכל הפלנטות, יש צמחים טובים וצמחים רעים. עקב כך, יש זרעים טובים שמקורם בצמחים טובים, וזרעים רעים, אשר מקורם בצמחים רעים.
אבל הזרעים הם בלתי נראים לעין. הם ישֵנים עמוק בתוך האדמה, עד אשר אוחז באחד מהם רצון להתעורר. אז הזרע הקטן מתמתח ומתחיל בהססנות לשלוח זלזל קטן לעבר החמה. אם זה נֶבֶט של צנונית או שיח־ורד, יש להניח לו לגדול כאוות נפשו. אבל אם זהו צמח רע, יש לעקור אותו מוקדם ככל האפשר, מיד ברגע שמזהים אותו.
היו כמה זרעים נוראיים בפלנטה שהיא ביתו של הנסיך הקטן - היו אלה זרעי באובב. קרקע הפלנטה היתה מלאה בהם. אם מאחרים לטפל בעצי הבאובב, לנצח אי אפשר עוד להיפטר מהם. הם מתפשטים בכל רחבי הכוכב, שורשיהם חודרים את מעבה האדמה, ואם הפלנטה קטנה מדי ועצי הבאובב רבים מדי, הפלנטה מתבקעת לבסוף לרסיסים.
"זה ענין של משמעת", הסביר לי הנסיך הקטן אחר כך. "לאחר שמסיימים את רחצת הבוקר, יש לדאוג בקפדנות לנקיון הפלנטה. יש לעקור באדיקות את כל שתילי הבאובב, ברגע שאפשר להבדיל בינם לבין שיחי ורד, שנראים דומים להם כשהם צעירים. זו מלאכה משעממת", אמר הנסיך הקטן, "אבל גם מאד קלה".
ויום אחד הוא אמר לי: "עליך לצייר תמונה יפה, כדי שהילדים במקום בו אתה גר יראו בדיוק איך כל זה. אם ייצאו פעם למסע, זה יהיה להם לעזר. לפעמים," הוא הוסיף, "לפעמים אין נזק גדול בִּדְחיה של מלאכה ליום המחרת, אבל בכל הנוגע לעצי הבאובב, פירוש הדבר אסון. הכרתי פלנטה שגר עליה בטלן אחד. הוא הזניח שלושה שיחים קטנים..."
לכן ציירתי את הפלנטה הזאת, כפי שהנסיך הקטן תיאר אותה באוזני. אינני אוהב להטיף מוסר, אבל הסכנה הטמונה בעצי באובב איננה ידועה די הצורך, והסכנה האורבת לכל מי שילך פעם לאיבוד על אסטרואיד היא כה גדולה, שאחרוג ממנהגי, ואומר: "ילדים! היזהרו מעצי באובב!"
ידידַי ואנוכי התחמקנו מסכנה זו במשך זמן רב, בלי לדעת דבר אודותיה, לכן טרחתי כל כך כדי לייצר את התמונה הזאת עבורם. המסר שאני מעביר להם באופן זה ראוי לכל מאמץ מצדי.
אולי תשאלו אותי: "מדוע אין בספר שלך ציורים נוספים שהם כה מרשימים כמו הציור של עצי הבאובב?"
התשובה פשוטה - ניסיתי, אבל בציורים האחרים הַצלחתי היתה פחותה. כאשר ציירתי את עצי הבאובב נוצקו בי תעצומות נפש, בגלל חשיבות הענין ודחיפותו.
פרק שיעניין אותך:
פֶּרֶק שִׁשִּׁי: יָפָה שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶש לְלֵב עָצוּב
הו נסיך קטן! מעט מעט למדתי את סוד חייך הקטנים והעצובים. במשך זמן רב תענוגך היחיד היה ההנאה השקטה שבהתבוננות בשקיעת השמש. למדתי פרט חדש זה בבוקרו של היום הרביעי, כאשר אמרת לי:
"אני מאד אוהב שקיעות. בוא, נלך עכשיו להתבונן בשקיעה."
"אבל עלינו להמתין...", אמרתי.
"להמתין למה?"
"להמתין עד למועד השקיעה."
תחילה נראיתָ מופתע, ואז צחקת על טעוּתך, ואמרת לי:
"תמיד נדמה לי שאני בבית!"
ואמנם, הכל יודעים, שכאשר השעה היא שעת הצהרים בארצות-הברית, השמש שוקעת מעל צרפת. אם תוכלו לנסוע לצרפת בתוך דקה אחת, תגיעו היישר לזמן שקיעת החמה. לרוע המזל צרפת רחוקה מדי.
אבל על כוכב הלכת הזעיר שלך, כל שהיה עליך לעשות הוא להתיק את כסאך צעדים ספורים. יכולת לחזות ברדת הלילה בכל עת שתחפוץ...
"יום אחד", אמרת לי, "ראיתי את השקיעה ארבעים ושלוש פעמים!"
ואחר-כך הוספת:
"אתה יודע...כאשר מישהו מאד עצוב...הוא אוהב את השקיעות..."
"היית עצוב, אם כך", שאלתי, "ביום של ארבעים ושלוש השקיעות?"
אבל הנסיך הקטן לא ענה.
פרק שיעניין אותך:
פֶּרֶק שְׁבִיעִי: אַשְׁרֵי הָאוֹהֵב פֶּרַח אֶחָד וְיָחִיד
ביום החמישי, שוב, כמו תמיד, היה זה הודות לכבשה, שסוד זה בחייו של הנסיך הקטן נגלה לי.
לפתע פתאום, בלי שדבר יוביל לכך, כאילו השאלה נולדה מתוך הגיה ממושכת אודות בעיה, הוא שאל:
"כבשה, אם היא אוכלת שיחים קטנים, האם היא אוכלת גם פרחים?"
"כבשה", עניתי, "אוכלת כל מה שנקרה בדרכה".
"גם פרחים שיש עליהם קוצים?"
"כן, גם פרחים שיש עליהם קוצים."
"אם כך, הקוצים, מה תועלת בהם?"
לא ידעתי. באותו רגע הייתי עסוק בנסיון לשחרר בורג שנתקע בתוך המנוע שלי. הייתי מודאג, כי התברר לי שהתקלה במטוסי חמורה ביותר. נותרו איתי רק מעט מי שתיה, וחששתי מן הגרוע מכל.
"הקוצים - מה תועלת בהם?"
הנסיך הקטן לעולם לא הניח לשאלה, אחרי ששאל אותה. באשר לי, הייתי מוטרד מן הבורג ההוא, ועניתי לו בתשובה הראשונה שעלתה במוחי:
"הקוצים אין בהם תועלת. לפרחים יש קוצים כדי להכעיס!"
"אוֹה!"
השתררה שתיקה. ואז התפרץ כלפי בזעם ועלבון:
"אינני מאמין לך! פרחים הם יצורים חלשים. הם תמימים. הם מגינים על עצמם ככל יכולתם. הם מדמים בנפשם שהקוצים שלהם מפחידים..."
לא עניתי. באותו רגע אמרתי לעצמי: "אם הבורג הזה לא יסתובב, אכה אותו החוצה בפטיש."
שוב הפריע הנסיך הקטן למחשבותי:
"ואתה באמת מאמין שפרחים..."
"או, לא!" צעקתי. "אני לא מאמין בכלום! עניתי לך בדבר הראשון שעלה במוחי. אני עסוק עכשיו בדברים חשובים!"
עיניו ננעצו בי בהשתוממות. "דברים חשובים!"
הוא התבונן בי שם, הפטיש בידי, אצבעותי שחורות משמן מנועים, רכון על גבי חפץ שנראה לו מכוער עד מאד.
"אתה מדבר כמו מבוגרים!"
נכלמתי, אבל הוא המשיך ללא רחמים:
"אתה מבלבל הכל...אתה מערבב הכל..."
הוא היה אחוז חימה, והטיח את תלתליו הזהובים ברוח.
"אני מכיר פלנטה אחת שגר בה איש אחד אדום פנים. הוא מעולם לא הריח פרח. מעולם לא התבונן בכוכב. מעולם לא אהב אף אחד. מעולם לא עשה משהו בחייו, מלבד לחבר מספרים. וכל היום הוא חזר ואמר בדיוק כמוך: 'אני עסוק בדברים חשובים!' זה גרם לו להתנפח מרוב גאווה, אבל הוא לא אדם - הוא פִּטריה!"
"הוא מה?"
"פטריה!"
פניו של הנסיך הקטן הלבינו מזעם, "הפרחים גידלו קוצים במשך מיליוני שנים, ובמשך מיליוני שנים הכבשים אכלו אותם בכל זאת. האם אין זה חשוב להבין מדוע הפרחים טורחים כל כך לגדל קוצים שלעולם אינם מסייעים להם? האם המלחמה בין הפרחים לכבשים איננה חשובה? האין זה רציני וחשוב יותר מסיכומיו של האיש השמן בעל הפנים האדומות?
ואם אני מכיר פרח אחד אשר הוא יחיד ומיוחד בעולם, ואיננו גדל בשום מקום אחר אלא על הפלנטה שלי, וכבשה קטנה עלולה לקטום אותו בנגיסה אחת באיזה בוקר בלי להבין את אשר היא עושה, זה איננו חשוב?"
פניו שבו והאדימו.
"אם מישהו אוהב פרח, שיש רק אחד כמוהו בין כל מיליון-מיליוני הכוכבים, די לו להביט בכוכבים כדי להיות מאושר. הוא אומר לעצמו: 'אי-שם הפרח שלי נמצא...' אבל אם כבשה תאכל את הפרח, יהיה זה עבורו כאילו כל כוכבי השמים חַשְׁכו באחת! וזה לא חשוב בעיניך!"
יותר לא יכול היה לומר כי פרץ בבכי.
הלילה ירד. שמטתי מיַדי את כלי העבודה.
מה חשיבות יש לפטיש, לבורג, או לצמא, או למוות? על כוכב אחד, על פלנטה אחת, על הפלנטה שלי - ארץ, יש נסיך קטן שצריך לנחמו. נטלתי אותו בזרועותי ונענעתי אותו.
"הפרח שאתה אוהב איננו בסכנה... אני אצייר לכבשה שלך זמם... אצייר גדר להגן על הפרח שלך. אני..."
הייתי נבוך והֶחֱשתי.
לא נמצאו לי המלים לחדור אל ליבו, לחלוק את כאבו…
מקום כה סודי היא ארץ הדמעות.
פרק שיעניין אותך:
פֶּרֶק שְׁמִינִי: הַנָּסִיךְ הַקָּטָן וְהַשּׁוֹשַׁנַּה הַמְפֻנֶּקֶת
בתוך זמן קצר הכרתי טוב יותר את הפרח הזה.
על הפלנטה של הנסיך הקטן היו תמיד פרחים פשוטים, אשר להם רק שורה אחת של עלי כותרת, שלא תפסו מקום רב ולא הטרידו איש. בוקר אחד צצו בדשא, ועם רדת ערב קמלו.
אבל יום אחד הופיע צמח חדש, שנבט מזרע אשר אין יודע מאין הגיע. הנסיך הקטן בחן בענין את השתיל הקטן הזה, שהיה שונה מכל השתילים הקטנים האחרים שעל הפלנטה שלו.
אתם מבינים, זה היה עלול להיות סוג חדש של באובב.
אך השיח הקטן עצר מגדילתו, והחל לייצר פרח. הנסיך הקטן התבונן בניצן הגדול שהחל ללבלב על הצמח, וחש שמשהו קסום עומד להתרחש.
אבל השושנה, חבויה בתָאָהּ הירוק, לא נחפזה להשלים את הכנות היופי שלה. היא בחרה בקפדנות את צבעיה, ועטתה את תלבושתה לאִטה, מתאימה את עלי הכותרת אחד לאחד.
היא לא תופיע מקומטת כמו פרחי הפרג, היא תיכנס אל העולם במלוא תפארתה! או כן, היא היתה גנדרנית, והתייפותה המסתורית ארכה ימים רבים.
ואז בוקר אחד, בתום כל אותן הכנות ממושכות, עם הנץ החמה פיהקה ואמרה:
"אה! זה עתה התעוררתי... סלח לי... אני עוד קצת פרועה..."
הנסיך הקטן שלא יכול היה לאצור את התפעלותו, קרא:
"את כל כך יפה!"
"הלא כן?" ענתה השושנה במתק. "ונולדתי בדיוק עם השמש..."
כך למד הנסיך הקטן להכיר שהשושנה איננה צנועה כלל ועיקר. אבל כל כך מרגשת !
"נדמה לי שזה זמן לארוחת בוקר." אמרה, "אם תהיה כה אדיב ותדאג לצרכי..."
והנסיך הקטן, מבולבל, הלך להביא משפך עם מים טריים.
במהרה החלה גאוותנותה לייסר אותו. יום אחד, למשל, בעת ששׂחה אודות ארבעת קוציה, אמרה לנסיך הקטן:
"שיבואו הנמרים על טפריהם!"
"אין נמרים על הפלנטה שלי", ציין הנסיך הקטן, "ובכל מקרה, נמרים אינם אוכלים עשב".
"אינני עשב," הסבירה השושנה במתק.
"סלחי לי..."
"אינני פוחדת מנמרים", היא המשיכה, "אבל אני יְראה מרוחות פרצים. אני מניחה שאין לך פרגוד עבורי?"
"יִראה מרוחות, זה מזל ביש עבור צמח", חשב בליבו הנסיך הקטן, "הפרח הזה הוא יצור מסובך מאד...".
"בלילות רצוני שתכסה אותי בכיפת זכוכית. קר אצלך מאד, המקום אינו בנוי כהלכה. במקום ממנו באתי..."
אבל כאן עצרה. היא הגיעה לכאן בדמות זרע. לא יתכן שידעה דבר אודות עולמות אחרים. נבוכה מכך שכמעט נחשפה בשקר ברור, השתעלה שלוש או ארבע פעמים, כדי לטעת רגשי אשמה בנסיך הקטן: "הפרגוד?"
"עמדתי לחפש פרגוד בשבילך, בעת שדיברת אלי".
היא הגבירה מעט את שיעולה, כדי שבכל זאת יסבול יסורי מצפון.
כך, הנסיך הקטן, למרות אהבתו הנאמנה לשושנה שלו, החל לפקפק באהבתה אליו. הוא לקח אל ליבו מלים נטולות חשיבות, והיה אומלל עד מאד.
"אסור היה לי להקשיב לה", התוודה יום אחד בפנַי. "אף פעם אסור להקשיב לפרחים. צריך רק להתבונן בהם ולשאוף את ניחוחם. השושנה שלי בּישׂמה הפלנטה שלי, ואני לא ידעתי ליהנות מכך. נמלאתי צער בגלל הסיפור ההוא אודות טפרים, בעוד שהיה עלי להתמלא רכות."
והוא המשיך בוידוי:
"בעצם לא הבנתי כלום! היה עלי לשפוט את המעשים ולא את המלים. היא הרעיפה עלי את ניחוחה וזוהרה. אסור היה לברוח ממנה! היה עלי להבחין בַּחיבה שמאחורי תחבולותיה. פרחים הם מלאי סתירות!
אבל אני הייתי צעיר מכדי לדעת לאהוב אותה."
פרק שיעניין אותך:
פֶּרֶק תְּשִׁיעי: הַנָּסִיך הַקָּטָן יוֹצֵא לְמַסְעוֹתָיו
אני סבור שלצורך מסעו נעזר הנסיך הקטן בלהקה של ציפורי בר נודדות.
בבוקר קודם עזיבתו, השליט סדר מופתי בפלנטה שלו.
הוא ניקה בקפדנות את הרי הגעש הפעילים. היו לו שני הרי געש פעילים, אשר שימשו אותו לחימום ארוחת הבוקר. היה לו גם הר געש אחד כבוי, אבל, כפי שאמר, "לעולם אין לדעת!" לכן ניקה גם את הר הגעש הכבוי.
כאשר הרי געש נקיים למשעי, הם בוערים מתוּנות, ללא התפרצויות. התפרצות הר געש היא כמו אש המתפרצת בארובה.
מובן מאליו שעל הארץ שלנו, אנחנו קטנים מכדי לנקות את הרי הגעש, וזו הסיבה שהם מביאים עלינו כל כך הרבה צרות.
הנסיך הקטן עקר, קצת בעֶצֶב, את הנבטים האחרונים של באובב. הוא חשב שלעולם לא ישוב.
באותו בוקר בהיר, כל המטלות המוכרות היו לפתע יקרות ללבו עד מאד, וכאשר השקה את הפרח שלו בפעם האחרונה, והתכונן לכסותו בכיפת הזכוכית, נוכח לדעת שהוא קרוב לדמעות.
"שלום", הוא אמר לפרח.
אבל היא לא ענתה.
"שלום" הוא חזר.
השושנה השתעלה, אבל לא כי היתה מצוננת.
"הייתי טפשה." אמרה לבסוף, "אני מבקשת את סליחתך. נסה להיות מאושר..."
הנסיך הקטן הופתע מכך שאיננה נוזפת בו, והוא ניצב מבולבל, כיפת הזכוכית בידו, אינו מבין מה פשר הרכות השקטה של הפרח.
"כמובן, אני אוהבת אותך", אמרה השושנה. "אתה לא ידעת זאת, בגללי. זה לא חשוב. אבל גם אתה היית טיפש, בדיוק כמוני. נסה להיות מאושר... הנח לכיפת הזכוכית. אינני רוצה בה עוד."
"אבל הרוח..."
"לא קר לי עד כדי כך... אוויר הלילה הקריר מֵיטיב אתי. אני פרח."
"אבל החַיות..."
"יתכן שיהיה עלי לשאת את נוכחותם של שניים או שלושה זחלים אם רצוני להתוודע לפרפרים. נראה לי שהם יפים עד מאד, וזולתם מי עוד יבוא לבקרני? אתה תהיה כל כך רחוק. ובאשר לחיות הגדולות, אינני חוששת מהן. יש לי קוצים."
ובתמימות הצביעה על ארבעת קוציה.
ואז הוסיפה:
"אל תתמהמה עכשיו, זה גורם לי צער. החלטת ללכת, עכשיו לך!"
כי לא רצתה שיראה אותה בוכה. היא היתה פרח כל כך גאוותן...
פרק שיעניין אותך:
פֶּרֶק עֲשִׂירִי: כּוֹכָבוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַבּוֹדֵד
הנסיך הקטן נקרה במסעו לאיזור האסטרואידים 325, 326, 327, 328, 329, ו-330, לכן התחיל בביקור באסטרואידים אלה, כדי שיהיה לו ענין לעסוק בו, וכדי להעשיר את ידיעותיו.
הראשון בהם היה משכנו של מלך.
עוטה גלימה של ארגמן ופרוות סמור, ישב המלך על כס המלכות שלו, אשר היה פשוט, ורב-הוד, בעת ובעונה אחת.
"אה! הנה נתין!", קרא המלך כאשר הבחין בנסיך הקטן. והנסיך שאל בלבו: "היאך יתכן שהוא מכיר אותי, הרי מעולם לא פגש בי קודם?"
הוא לא ידע שעבור המלכים, העולם הוא מקום פשוט - בעיניהם כל בני האדם הם נתינים.
"קרב הלום, כדי שאיטיב לראותך", אמר לו המלך, אשר שָׂש להיות מלך על מישהו.
הנסיך הקטן תר סביבו אחרי מקום לשבת בו, אבל שולי גלימת הפרווה הנהדרת של המלך מילאו את פני הכוכב. לכן נשאר על עומדו, ומכיוון שהיה עייף, פיהק.
"פיהוק בנוכחות המלך הוא בניגוד לכללי הטקס," אמר המלך, "אני אוסר זאת."
"איני יכול להימנע מכך", נבוך הנסיך הקטן, "עברתי דרך ארוכה במסעי, ולא ישנתי כלל."
"אם כן", אמר המלך, "אני מצווה עליך לפהק! מזה שנים רבות לא ראיתי מישהו מפהק. פיהוקים הם דבר רב־ענין בשבילי. קדימה! פָּהק שוב. זו פקודה!"
"זה הפחיד אותי...אינני יכול שוב..." הסמיק הנסיך הקטן.
"הְם, הְם," ענה המלך, "אם כך אני...אני מצווה עליך מדי פעם לפהק ומדי פעם ל..." ואז גמגם משהו, ונראה מרוגז.
כי המלך דרש בתוקף שסמכותו תכובד. הוא לא התיר שום התרופפות במשמעת. הוא היה שליט אבסולוטי. אבל מכיוון שהיה גם אדם טוב, הוראתיו היו מתקבלות על הדעת.
הוא נהג לומר: "אילו הייתי מצווה על גנרל להפוך לציפור־ים, והגנרל היה ממרה את פי, לא היתה זו אשמת הגנרל, אלא אשמתי אני."
"מותר לי לשבת?", נשמעה שאלה מהוססת מפי הנסיך הקטן.
"אני מצווה עליך לשבת!" אמר המלך, ובתנועה מלכותית אסף את שולי גלימת הפאר שלו.
אבל הנסיך הקטן תהה בלבו. הפלנטה היתה זעירה. על מה מַלָך המלך ?
"אדוני", הוא אמר לבסוף, "מחל לי על שאני פונה אליך בשאלה..."
"אני מצווה עליך להפנות אלי שאלה", דחק בו המלך.
"אדוני, על מה אתה מולך?"
"על הכל." ענה המלך בפשטות מלכותית.
"על הכל?"
המלך החווה בידו על הפלנטה שלו, ועל הפלנטות האחרות, ועל כל כוכבי השמים.
"על כל זה?" שאל הנסיך הקטן.
"על כל זה." אמר המלך. משום שלא היה רק מלך אבסולוטי, אלא גם מלך אוניברסלי.
"והכוכבים נשמעים לציווּייך?"
"וודאי." אמר המלך," הם מצייתים לי מיד. אינני מתיר התרופפות במשמעת."
עוצמה כגון זו מילאה את הנסיך השתאות. אילו היה הוא בעל סמכות שכזאת, היה יכול לִצפות בשקיעה לא ארבעים וארבע פעמים ביום, אלא שבעים ושתיים, או מאה, או מאתיים פעמים ביום אחד, בלי להעתיק כלל את כסאו.
ובגלל שנזכר בפלנטה הקטנה שלו אשר נטש, הרגיש עצוב, ואזר אומץ לבקש דבר־מה מן המלך:
"הייתי רוצה לראות את השקיעה...אנא...צווה על השמש לשקוע..."
"אילו הייתי מצווה על גנרל לעופף מפרח לפרח כמו פרפר, או לכתוב טרגדיה, או להפוך לציפור ימית, והגנרל היה ממרה את פי, במי מאיתנו האשמה?" שאל המלך, "בגנרל, או בי עצמי?"
"בּךָ", ענה הנסיך הקטן נחרצות.
"מדוייק. יש לדרוש מכל אחד רק הדברים שביכולתו לבצע.", המשיך המלך, "סמכות טמונה קודם כל בהגיון. אילו הייתי מצווה על אנשים להשליך עצמם למי הים, הם יתמרדו נגדי. יש בכוחי לתבוע צייתנות משום שפקודותי מתקבלות על הדעת."
"אז, השקיעה שלי?" הזכיר לו הנסיך הקטן, משום שלעולם לא הניח לשאלה אחרי ששאל אותה.
"אתה תקבל את השקיעה שלך. כך אצווה. אבל בהתאם לתורת השלטון שלי, אמתין עד אשר יבשילו לכך התנאים."
"מתי זה יהיה?" שאל הנסיך הקטן.
"הְם, הְם" אמר המלך, ונועץ באלמנך עב-כרס. "הְם, הְם. יהיה זה בערך ב..., זה יהיה הערב לקראת השעה עשרים דקות לפני שמונה. ואתה תיווכח לראות שהכל מצייתים לי."
הנסיך הקטן פיהק. הוא הצטער על שהחמיץ את השקיעה, ועתה גם החל להתייגע.
"אין לי דבר יותר לעשות כאן", הוא אמר למלך, "לכן אצא לדרכי".
"אל תלך", אמר המלך, אשר שמח שיש לו נתין. "אל תלך. אמנה אותך לשר!"
"איזה שר?"
"שר ה...שר המשפטים!"
"אבל אין כאן איש כדי לשפוט!"
"אין לדעת.", אמר המלך, "טרם ערכתי סיור מקיף בתחומי ממשלתי. אני זקן מאד. אין כאן מקום לכרכרה, וההליכה מעייפת אותי."
"או, אבל אני כבר ראיתי", אמר הנסיך הקטן, מסב את ראשו כדי להעיף שוב מבט בצידה השני של הפלנטה, "גם בצד השני, אין נפש חיה..."
"אם כך, תשפוט את עצמך!", אמר המלך. "זהו השיפוט הקשה מכל. הרבה יותר קשה לדון את עצמך מאשר לדון אחרים. אם תצליח בכך, אזי באמת ובתמים איש חכם אתה".
"אני יכול לדון את עצמי בכל מקום, אינני צריך לגור כאן".
"הְם הְם" אמר המלך. "סיבותי עמי להאמין שבמקום כלשהו על פני הפלנטה שלי שוכן עכברוש זקן. בלילות אני שומע אותו. תוכל לשפוט את העכברוש. מעת לעת תדון אותו למוות, וכך חייו יהיו תלויים במשפטך. אבל גם תחוֹן אותו בכל פעם, כדי לנהוג בחסכנות, כי הוא הנתין היחיד שבנמצא".
"אני", ענה הנסיך הקטן", אינני אוהב לדון למוות. ועכשיו בדעתי לצאת לדרך".
"לא", אמר המלך.
הנסיך הקטן, שהשלים את ההכנות ליציאה, לא רצה לצער עוד את המונרך הזקן.
"אם רצון הוד מלכותו שיצייתו לו בלי להשתהות", הוא אמר, "עליו לצוות עלי ציוויים מתקבלים על הדעת. עליו לצוות עלי, למשל, לצאת לדרכי בזה הרגע. נראה לי שהתנאים בשלו לכך..."
המלך שתק. הנסיך הקטן היסס לכן עוד רגע, ואז נאנח, ויצא לדרכו.
"מיניתי אותך לשגריר!", קרא אחריו המלך.
היתה בקולו סמכות מעורר כבוד.
"המבוגרים באמת משונים", שח הנסיך הקטן בלבו, בעת ששוב יצא למסעו.
פרק שיעניין אותך:
פֶּרֶק אַחַד-עָשָׂר: כּוֹכָבוֹ שֶׁל הָרַבְרְבָן
בפלנטה השניה גר אדם רברבן.
"אה! הנה מעריץ בא לשחר פני!" הכריז הרברבן מרחוק, כאשר ראה את הנסיך הקטן מתקרב. כי בעיני רברבן, כל האחרים הם מעריצים.
"בוקר טוב!" אמר הנסיך הקטן. "יש לך כובע משונה".
"זה כובע להגבָּהַה. זה להגבהה לאות הוקרה, כאשר אנשים מריעים לי. לרוע המזל איש לא עובר כאן."
"אה, כן?" אמר הנסיך הקטן, שלא הבין על מה הוא שח.
"מחא כפיים", אמר לו האיש הרברבן.
הנסיך הקטן מחא כפיו, והאיש היהיר הגביה את כובעו בענוותנות, לאות הוקרה.
"זה יותר משעשע מאשר הביקור אצל המלך," אמר בליבו הנסיך הקטן. הוא שב ומחא כפיו, והרברבן שוב הגביה את כובעו.
בחלוף חמש דקות של תרגול, הנסיך הקטן התייגע מן המשחק החד-גוני. "ומה צריך לעשות כדי שהכובע יונמך?" הוא שאל.
אבל הרברבן לא ענה. רברבנים לא שומעים כלום מחוץ למחמאות.
"האם באמת אתה מעריץ אותי מאד?" חקר את הנסיך הקטן.
"מה פרוש 'מעריץ' "?
"להעריץ פירושו להכיר בכך שאני האדם הנאה ביותר, הלבוש בצורה ההדורה ביותר, העשיר ביותר והפיקח ביותר על פני הפלנטה."
"אבל אתה לבדך בפלנטה זו!"
רָצֵה אותי בבקשה, הערֵץ אותי בכל זאת."
"אני מעריץ אותך," אמר הנסיך הקטן, מושך בכתפיו, "אבל למה זה חשוב לך?"
והוא פנה לדרכו.
"מבוגרים הם ללא צל של ספק מוזרים", חשב, שעה שהמשיך במסעו.
פרק שיעניין אותך:
מוכנים לעבוד על השבחת העסק והפיכתו לנכס?
מזהים צורך בשדרוג השגרות הניהוליות והכלים?
אוכל לסייע בזיהוי הפערים, הכנת תכנית עבודה ומעקב אחר ההתקדמות, עד
להצלחה.
צרו קשר בהקדם!
לא לפספס! הרשמו לקבל פרקים חדשים ומידע
עדכני
לאימייל: לחצו כאן
צרו קשר!
לשליחת Whatsapp בקליק לחצו כאן
צרו קשר לתיאום שיחת התייעצות
ללא עלות: אימייל
לאוסף הפתגמים על מנהיגות וניהול לחצו כאן
לתוכן העניינים לחצו כאן
לרשימת כל הפרקים לחצו כאן
אתר מפורט על ייעוץ, מנטורניג
ואימון ליזמים, בעלי עסקים
ומנהלים - לחצו: סטרטגו 360
עקבו אחרי פרקים חדשים ב Instagram לחצו כאן
צפו בסרטונים ב YouTube לחצו כאן
התחברו איתי ב Linkedin לחצו כאן
עקבו אחריי ב Twitter לחצו כאן
עוד על ייעוץ עסקי וחומרים להורדה לעבודה עצמית
באתר:
Stratego 360 http://www.stratego360.com/
