בין זיכרון למיתוס: מסיפור יציאת מצרים לאמנות הסיפור
"ההיסטוריה תהיה אדיבה כלפיי כי אני מתכוון לכתוב אותה" - וינסטון צ'רצ'יל הסיפור של יציאת מצריים שוזר פריטים היסטוריים עם מעטפת תרבותית ותיאולוגית לנרטיב סיפורי מכונן שיצר את אחד מעמודי התווך של תרבות העם היהודי. כוחו של סיפור אנו יצורים אוהבי סיפורים. הרבה לפני שההיסטוריה נכתבה בדיו על קלף, היא סופרה סביב מדורות, עברה מפה לאוזן, ונשזרה במארג הזיכרון הקולקטיבי. סיפורים אינם רק שעשוע לשעות הפנאי; הם המנגנון שדרכו אנו מבינים את העולם, מעצבים את זהותנו ומגבשים קהילות. בלב התרבות האנושית פועמים המיתוסים המכוננים – אותם סיפורי-על המסבירים לנו מאין באנו, מי אנחנו, ולאן אנו הולכים. הם הופכים אירועים כאוטיים לרצף בעל משמעות, ומעניקים סדר וערך לחוויה האנושית. אין דוגמה חזקה ומהדהדת יותר למיתוס מכונן מאשר סיפור יציאת מצרים. סיפור הנחגג מדי שנה בליל הסדר, אינו רק אבן יסוד בזהות היהודית, אלא גם מקור השראה אוניברסלי למאבקי חירות ושחרור לאורך הדורות. עוצמתו חוצה גבולות ותרבויות. אך מה קורה כאשר הסיפור העוצמתי הזה פוגש את ממצאי המחקר ההיסטורי והארכאולוגי המודרני? פערים נחשפים, שאלות ...